בן צביה ושלום, נולד ביום י"ג בכסלו תשכ"א (2.12.1960) באשקלון. יוסף למד בבית-הספר היסודי על-שם גורדון באשקלון וסיים את חוק לימודיו בפנימייה החקלאית בכפר-סילבר.

יוסף גויס לצה"ל בתחילת חודש פברואר 1980 והתנדב לחיל-הצנחנים. לאחר הטירונות, שבה הוסמך כלוחם מן השורה, עבר קורס צניחה, קורס מ"כים וקורס קשר. יוסף מילא את תפקידו ללא דופי, זכה להערכת מפקדיו ואף הועלה לדרגת סמל-ראשון. בפרוץ מלחמת שלום הגליל עלתה חטיבתו ללבנון ונטלה חלק בקרבות, במרדפים ובהתקלויות עם מחבלים.

ביום כ"ט באב תשמ"ב (18.8.1982) נפל סמל-ראשון יוסף בקרב בלבנון והובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית שבבית-הקברות גבעת-ציון באשקלון. השאיר הורים, שלושה אחים ושתי אחיות.

במכתב ששלח שר הביטחון למשפחה נאמר כי יוסי היה "חייל מסור, מלא רוח התנדבות ושמחת חיים, תיפקד כקשר בחפ"ק המג"ד והיה אהוד על כולם". מפקדו כתב בין השאר: "יוסי סימל את כל מה שאנחנו מחפשים - ומוצאים - בצעיר ישראלי: כוח רצון, התנדבות, עזרה הדדית ורוח טובה. מעלות אלו ליוו את יוסי לכל אורך התקופה בה שירת בגדוד ועשו אותו לבחור נאהב על חבריו ומקובל בגדוד".